נעם נולד ב-ד' באב תשמ"ב בעיר בני ברק.
תקופת גדילתו וחינוכו העיקריים עברו עליו באלקנה, שם החל את לימודיו בכתה א'. בכתה ז' עבר למכינה התורנית בקריית הרצוג שבכפר סבא. לאחר שסיים שם שלוש שנות לימוד, עבר בכתה ט' עפ"י בחירתו ללמוד בישיבה התיכונית בחיספין, ולמרות המרחק מאלקנה הסכימו הוריו לבחירתו זו.
התקדמותו של נעם בלימודים וביראת שמיים ניכרה החל מכתה י"א, מבלי לקפח את חוויות הילדות שגם אותן מילא כראוי בטיולים ברחבי הארץ ובמעשי שובבות רגילים.
עם גדילתו בתורה וסיום לימודיו בישיבת חיספין, החליט להצטרף לישיבת ההסדר בעתניאל, ועקב דאגתנו בשל המצב הבטחוני שהלך והתערער, התחייב לעמוד בקשר טלפוני יומי עם הבית, כך נהג כפי שעמד בכל התחייבויותיו האחרות שנטל על עצמו.
נעם, היה ילד רגיש מאוד לצרכי הזולת, החל ממשפחתו, חבריו, רבניו ומוריו, ועד להתנדבות במסגרת "אילן".
תמיד הוסיף מהתלהבותו האישית כדי להרגיש שאת המצווה (ולא הציווי) הוא עושה מתוך שמחה. בכל פעילות כזו נכנס בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, מכיון שראה בכל פעילות כזו חיזוק בעבודת ה' שלו. בישיבת עתניאל התמקד בטיפוח עבודת ה' בשטחי חיים שונים, והתמקד בלמידה מתוך זוויות ראיה שונות.
בשנת תשס"ב עברה משפחתו של נעם אסון כאשר גיסו של נעם נהרג בתאונת דרכים. מני אז הקפיד נעם לחלק את זמנו בין בית אחותו אפרת וילדיה, בית הוריו, והישיבה שהייתה כה יקרה לו. הוא הרבה בגוון פעילויות עם ארבעת אחייניו, ושימש להם כאח בוגר למשחקים, להשתובבויות ולשיחות.
לחיל השריון הגיע נעם בחודש ניסן תשס"ב, ועבר בו את כל האימונים מתוך אהבה ושמחה כנדרש להכשרתו כתותחן בטנק.
בשבת קודש פרשת תצוה תשס"ג עלה הטנק בו שירת נעם על מטען רב עוצמה ליד דוגית שבחבל עזה. בפעילות מבצעית זו נהרגו נעם ושלושת חבריו לצוות הטנק.
לאחר מותו של נעם מצאנו מכתבים שכתב "אל עצמו", ובהם הוא הרבה לכתוב את דעתו על תיקון מידותיו הפרטיות כחלק מן הגאולה הכללית ההולכת ומתקרבת לעם ישראל קמעא קמעא, וכי זו תהיה תרומתו לקירובה ה"מהיר" יותר, "ובעיתה אחישנה". במכתביו אלו מציג נעם את התלבטויותיו בין החשיבות של השירות בצבא וההשפעה הרוחנית שלו מבפנים אל מול הטענת מצבריו הרוחניים בישיבה, ועל יחס הזמן שצריך להקדיש לכל אחד מתחומי חיים אלו. כך ראה נעם את קידוש ה' בחייו, וכך הגשים גם במותו.
בחופשתו האחרונה מהצבא למד נעם בישיבה סוגיה שנמצאה בקובץ המחשב שלו – "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך", כשבכל מקום הדגיש את המשפט "אפילו הוא נוטל את נפשך" כחלק מאמונתו ותפיסת עולמו של ר' עקיבא שאמר: "כל ימי הייתי מצטער מתי תגיע מצוה זו לידי ואקיימנה". הסתלקותו הפתאומית של נעם קטעה את שירת חייו ושאיפותיו העתידיות שהיו כה גבוהות, ואצל כל מכיריו נוצר חלל גדול שיוכל להתמלא קמעא עם מילוי צוואתו ומורשתו של נעם הי"ד להמשיך את דרכו בקירוב ביאת משיח צדקנו.
ת.נ.צ.ב.ה.