אבשלום יצחק נולד וגדל בבית חורון, בן לתמר וחמי ושלישי מתוך חמישה בנים למשפחת ערמוני.
אבשלום למד בחינוך הממ"ד בבית חורון, המשיך תיכון ע"ש הימלפרב בירושלים, ובחר להמשיך וללמוד תורה בישיבת עתניאל תוך שילוב שירות צבאי במסלול ההסדר.
ממדותיו הבולטות של אבשלום:
מנהיגות ואחריות – אבשלום היה פעיל מאוד בנעשה ביישוב והשתדל להשפיע, לחנך ולהוסיף טוב, כחניך ומדריך בבני עקיבא ובחברת בני הנוער ביישוב. לאחר שהתחיל ללמוד בישיבת עתניאל, עת נוצר צורך במתנדב לריכוז הסניף, התגייס אבשלום למשימה ודאג להמשך פעילותו תוך שהוא מקפיד שלא יפגע לימודו בישיבה.
אמת וגבורה – אבשלום לימד עצמו כבר בגיל צעיר להתגבר על פחדים וחסרונות וכשהיה נושא חשוב בעיניו לא היסס לעמוד על דעתו בפני גדולים ממנו. בשונה מהמקובל וכנגד כל נסיונות השכנוע של מוריו וחבריו אבשלום החליט שלא להצטרף למסע לפולין וכחייל צעיר עמד בפני המג"ד והתעקש לחזור לישיבה כדי להכין את עצמו מבחינה רוחנית לשליחות, בטרם יתחיל קורס קצינים.
אהבת תורה והוספה ברוחניות – אבשלום הקפיד ביותר לשמור על סדרי הישיבה ולמד באופן מעמיק את המסכתות הנלמדות 'על הסדר' בישיבה. בנוסף, נהג אבשלום להמשיך בלימוד גם אחרי שעות הלימוד הרשמיות ובאופן תדיר היה, מיושבי ביהמ"ד גם באישון ליל.
מתוך רצון ללמוד תורה 'לשמה', ולא רק מתוך חובת השירות, אבשלום החליט מראש שישאר בישיבה גם לאחר סיום ההסדר והציב לעצמו יעדי לימוד אישיים. הוא סיים, לפני תחילת השירות הצבאי, את לימוד כל סדר מועד (בבלי) ולעת מצוא, המשיך ללמוד גם בצבא וסיים מסכת נוספת.
אבשלום למד תורה בחשק גדול ומתוך הרחבת האישיות, תוך המשך התעניינות בכל תחומי הדעת והתרבות שבהם התעניין טרם כניסתו לישיבה: ספרות יפה, מוזיקה, בידור וכדורגל. לימוד התורה של אבשלום מתוך שמחה הצמיח והפריח אותו והוא השתדל בדרכים מגוונות לשמח ולהמתיק את הלימוד לחבריו בישיבה.
לאחר נפילתו כתבו חניכיו בבנ"ע: בחייו ובמותו ציווה לנו שמחת חיים.