הרב

עמי עולמי

הי"ד

נרצח בפיגוע ירי של מחבלים סמוך ליישוב בית חגי, בעת שהיה בנסיעה בשליחות לימודית וקהילתית, בכ"ד בכסלו תשנ"ה.

הרב עמי (עמירם) עולמי נולד בכ"א תמוז תש"ך (1960), להוריו פסח ורבקה, במושב השיתופי שבי-ציון.
עמי גדל עם שני אחיו, הבכור – זאב, ואחותו הצעירה – סמדר, והיה ילד שקט ומופנם, הקורא הרבה ספרים ומשקיע בלימודים. עמי למד בבית ספר המקומי, בו לא קיבלו חינוך דתי ולא למדו תנ"ך ושאר מקצועות קודש, אך למרות זאת שם כיפה מרצונו, ומעולם לא לעגו לו על כך. עמי למד בבית ספר זה עד כיתה ח'.
בכיתה ז' השיגו לו הוריו אדם שלימד אותו את מקצועות הקודש, וכאן היה המגע הראשון של עמי הצעיר עם התורה מעבר למה שספג ממשפחתו. משפחתו מספרת שתקופה זו, בה נחשף עמי בצורה משמעותית לאורה של התורה, היתה תקופה מכוננת בחייו.
בכיתה ו' החל עמי ללמוד לנגן בחליל צד. עמי אהב כלי זה והשקיע בו הרבה מאד, ואף הצטרף מאוחר יותר לתזמורת הנוער של נהריה.
בכיתה ט' עבר עמי לתיכון הדתי 'יבנה', שם המשיך להתחזק בתורה ולכסוף אליה. לאחר כיתה י"א, במקום 'סמינריון' שבמקרה התבטל, הגיע עמי לשבוע ישיבה בישיבת ההסדר 'הכותל'. עמי התרשם מהלימוד והאווירה הרוחנית והמוסרית, והחליט ללכת בסיום התיכון ללמוד בישיבה זו.
בישיבה, למרות שתקנותו וצניעותו, החל עמי לבלוט בכישוריו, באישיותו הזורמת וההרמונית, בהתמדתו, ובסגולותיו הרוחניות והאינטלקטואליות.
במסגרת ה'הסדר' התגייס לחיל השריון, שם תפקד כנהג טנק. תוך כדי שירותו הצבאי הצליח להיבחן בבחינות לרבנות, וכל רגע פנוי שהיה לו מצא ללימוד.
בימים השקטים של הצבא היה עמי מנגן בחלילו, וכשהיה מנגן היו מתקבצים סביבו חיילי היחידה ונמשכים אליו כבכבלי קסם. בגלל נגינתו ואישיותו הצנועה, החמה והכובשת, דימו אותו חבריו ל'חלילן מהמלין'.
כשהשתחרר מן הצבא חזר ללימודי התורה בישיבה. למרות השקט והצניעות, למרות שניסה לא לבלוט – 'גילו' בישיבה את עמי. הכישרונות, ההתמדה, השמחה והעומק הרשימו אף את התלמידים היותר מבוגרים, ועמי החל להיות החברותא הקבועה של בחור מבוגר יותר בישיבה – בני קלמנזון, לימים ראש הישיבה בעתניאל.
עמי התחתן בשנת התשד"מ עם תרצה. הם גרו כארבע שנים בירושלים, שם נולדו ילדיהם מתניה וטליה.
בשנת תשמ"ח הקים הרב עמי יחד עם הרב בני קלמנזון את הישיבה בעתניאל – בתחילה בתור 'כולל', שהתפתח אח"כ לישיבת הסדר.
בזכות כישוריו והתמדתו היה הרב עמי מגדולי הבקיאים בבבלי ובירושלמי, והיה לאחד מפורצי הדרך בלימוד התלמוד הירושלמי בעיון.
בזכות גמישותו וענוותנותו הצליח הרב עמי לפתח בכל תלמיד את כישוריו העצמיים. רבים הרבנים היודעים להרצות את תורותיהם העמוקות בפני תלמידיהם; הרב עמי ידע גם להקשיב לתלמיד, לסייע לו לסדר את דבריו ומחשבותיו, וידע להוציא מן הכוח אל הפועל את תורותיו של התלמיד עצמו. כל תלמיד של הרב עמי גילה שאיננו רק תלמיד של תלמיד חכם, אלא שהוא עצמו, התלמיד, יכול להיות תלמיד חכם.
הרב עמי שימש כר"מ בישיבה וכרב הישוב עתניאל, שם נולדו ילדיו מאיר-חיים, אלעזר, ושרה.
הרב עמי היה אדם עניו, צנוע, רגיש לזולת, ושמח בחלקו. בלטה בו היכולת להקשיב לזולת ולהתעניין בו התעניינות כנה, לשמוח בשמחתו ולהצטער בצערו. תורתו היתה רחבה, אישיותו רב-גוונית, ותחומי התעניינותו רבים. הוא כתב שירים, ניגן בחליל צד, וכל חיותו היתה בתורה.
ביום ראשון, כ"ד כסלו, ערב חנוכה תשנ"ה (27.11.1994) לפני הצהריים, התנדב הרב עמי למלא תורנות של אחד מתלמידי הישיבה אשר עמל על הכנת שיעור בעיון לבני החבורה, כדי לאפשר לאותו תלמיד את ההתנסות החשובה בהעברת שיעור (לימים הפך אותו תלמיד לר"מ בישיבת הסדר). הרב עמי נסע במקומו לקריית ארבע – שם היה אמור להחזיר לישוב תושב אחר. בדרכם חזרה, ליד הישוב בית-חגי, ירו מחבלים בני עוולה אש תופת לכיוון הרכב. מהירי נהרג הרב עמי במקום.
הרב עמירם היה בן 34 בהירצחו, והותיר אחריו משפחה ותלמידים רבים. הרב עמי הובא למנוחת עולם בבית העלמין בישוב עתניאל.
כשבעה חודשים לאחר הירצחו נולדה בתו השישית ונקראה על שמו – נחמה בת-עמי, בתפילה ובתקווה לנחמה למשפחה ולכל עם ישראל. הרבנית תרצה עולמי ומשפחתה חיים עד היום בעתניאל, ומהווים מקור של אמונה, כוח ושמחה לכולנו.
מותו של הרב עמי יצר חלל גדול בישיבה ובקרב התלמידים, שהעריצו ואהבו אותו בכל נפשם. אך בחסדי ה' ובזכות הכוחות שהעניק לנו הרב עמי שרדה הישיבה את שעותיה הקשות, עלתה והתפתחה. מעט אשר היה לנו בישיבה, פרץ והיה לרוב.
ת.נ.צ.ב.ה.

נעם אפטר

הי"ד

איל יברבוים

הי"ד
ר'

אבי סבאג

הי"ד
מ"פ

דוד שלמה (שלומי) מרק

ז"ל